נקודת האל-חזור

אימורטל טכניק שר "זו הנקודה שממנה לא אוכל לחזור לעולם", והעיבוד האפוקליפטי הכמעט-מגוכך שלו נראה פתאום הגיוני. "זו הנקודה ממנה לא אוכל לסוג, כי אם אתקפל עכשיו, לעד לא יהיה שלום".

חברנו מפרס, מחמוד אחמדינז'אד, הודיע שלמדינתו יש כבר את כל המכשור הנחוץ לייצור "דלק גרעיני". אילו מילים נפלאות. מסתבר שאיראן עומדת בחזית המעבר לדלק חלופי. כנראה נמאס להם שם מרווחי הנפט.

בהמשך הראיון, ש"הארץ" מביא רק סיכום שלו, מודיע ידידנו שהוא ממשיך להכחיש את השואה, מפתיע בהכרזה בלתי-מבוססת כי רוב הגרמנים מתנגדים לציונות ולישראל (עאלק, ועוד), אבל זה לא העיקר.

העיקר הוא שלאחמדינז'אד יש טיעון אחד מרכזי, לא רע בכלל, לזכותה של מדינתו לנשק גרעיני. זה טיעון שכל אחד מאיתנו למד כבר בגיל שלוש או קודם: אם לכם מותר, למה לי אסור? נשיא איראן מדבר שם על פער הנשק הגרעיני בין ארה"ב לגרמניה, נסיון כושל לפנות לרגשי הנחיתות הלא נכונים, אבל מתכוון בעצם לישראל ולאיראן. וזה באמת יפה, שאף אחד מאלה שמדברים על הסכנה של אטום בידיים של מנהיגי איראן (אחמדינז'אד בעצם עלול ליפול בקרוב), לא מדבר על הסכנה שיום אחד, לא עוד הרבה זמן, ליברמן, שרוצה להפציץ את כל מי שמציק לו כולל הילד את של השכנים, יחזיק בקודים לנשק האטומי של ישראל. נקווה רק שתיק השחיתויות יגדל מהר יותר מתיק החוץ.

מה זו נקודת האל-חזור הזאת שכולם מדברים עליה לגבי איראן? נקודת האל-חזור שלנו כבר עברה מזמן. שנה לפני שישראל כבשה את השטחים (כיבוש שנקודת האל-חזור שלו עברה כבר מזמן או שלא תעבור לעולם) נחצתה גם נקודת האל-חזור המכריעה בדימונה, ועוד "מפלצת הרס ללא-תכלית" (מילים: אלכסנדר פן) יצאה לאוויר העולם.

נקודת האל-חזור שכולם מפחדים ממנה היא סופה של תקופה, שהחלה לפני כ-18 שנה, עידן המעצמה היחידה בפוליטיקה העולמית. ארה"ב יכולה להמשיך לקרוא לאיראן וסוריה "מדינות תומכות טרור", אבל זה בסך הכל שם-קוד לגוש הזה, המתהווה, של מדינות שאינן מיושרות פוליטית עם ארה"ב. עד עכשיו רק לאחת מהן יש נשק גרעיני, ובינה לבין איראן וסוריה מפרידה סין, על רוחבה העצום. בעצם האמריקאים מפוחדים מ"חזרתה" של המלחמה הקרה, אבל היא כבר לא תחזור, תודה לאל, כי מה שקורה כאן זו בסך הכל פארסה, אפילו לא טראגדיה. כלומר לא הולכת להיות מלחמה קרה נוספת, כי אף מצב הסטורי לא חוזר על עצמו באמת. אגב, זה לא שחסר בעולם נשק גרעיני, אבל מאז נפילת בריה"מ הדברים נראו פחות-או-יותר בשליטה, עד כמה שאפשר לשלוט בכמויות עצומות כל-כך של נשק, שרק בעזרת החלק האמריקאי שלו תוכלו להשמיד את העולם פעמיים ועוד ישאר לכם עודף.

אז כן, הם מפחדים מנקודת האל-חזור, כי הם חושבים שהם עברו אותה כבר לצד השני ב-91', ויצאו מההיסטוריה כמו שבאגס באני יוצא מהסרט בעזרת חור מצוייר. אבל עכשיו ההסטוריה חוזרת, וזה מדאיג מאוד את כולם, וגם אותי בעצם, אבל זה גם קצת מרגיע. כי אולי יחד עם ההסטוריה יחזרו גם הצדדים הטובים שלה, כי אם אין היסטוריה אין מהפכות, ואם אין מהפכות, וכולנו נידונים לחיות במצב הזה לתמיד, אז אנחנו כבר בשכונה הכי גרועה של הגהנום, איפה שזורקים אותך לקיר כל בוקר, כדי שעד הלילה תספיק לאסוף את עצמך מחדש ולהיכנס שוב לתוך כף הקלע.

זה לא שאני שמח שאחמדיניז'אד מכעיס את האמריקאים כל-כך. האיש בכל זאת עומד בראש המשטר שרודף מנהיגי עובדים כאילו אין מחר. זה הופך את כל הקשר החם שלו עם צ'אבס למבאס במיוחד, ומפלגת טודה, שהיא המפלגה הקומוניסטית האיראנית, כבר הבהירה לצ'אבס שזה לא לעניין בכלל. נקודת האור היחידה בכל הראיון הזה עם אחמדינז'אד היא ההסכמה המסוייגת שלו, אולי לראשונה, לפתרון של שתי מדינות בישראל ופלסטין. אבל כבר מזמן לא צריך להאמין ברעיון הזה כדי לתמוך בו בפומבי, כך שזה לא כזה שוס.

אבל אולי נקודות האל-חזור האישיות שלי מדאיגות אותי עכשיו יותר מאלה של איראן, כי בשבוע שעבר, כשהשרים הנחמדים שלנו והשכן שלי ביבי קנו בגדים חדשים לקראת הטקס בבית נשיא המדינה, אני גיליתי שאין לי יותר אישור בטחוני לעבוד בתור טבח או מלצר בתוך בית הנשיא. מישהו בשב"כ החליט שאמרתי משהו שלא הייתי צריך להגיד, או שהתחברתי לחברים הלא נכונים, ואסר עלי מעכשיו להגיש עלי גפן וקישים לשועים והקועים של ארצנו. זה לא כל-כך כואב לי לא לעשות את זה שוב, אבל הכניסה לרשימה השחורה היא לא חוויה נעימה אף-פעם, בטח לא כשזה בא ברגע הכי לא צפוי, בדיוק כשכל הפעילות הפוליטית שאני עוסק בה גלויה וחוקית עד הפרט האחרון.

יעל אומרת שזה בדיוק מה שאימורטל מדבר עליו, על נקודת האל-חזור מהלגיטימיות, מהחברה המהוגנת אל תוך הרשימה השחורה. אבל אני לא כמוהו, כי אני לא רוצה להסכים לנקודת האל-חזור הזאת. אני לא רוצה לוותר על המקום שלי בחברה בשביל איזו הילה של מתנגד משטר. אני רוצה להלחם את מלחמת העמדה הזאת של גראמשי שיעל סיפרה לי עליה הבוקר, זו שבה אתה נלחם את כל הדרך אל עומק החברה, כי רק משם תוכל לשנות משהו באמת. בשביל זה הבלוג הזה כאן, ואני מקווה שהוא יצדיק את עצמו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אימורטל טכניק, איראן, כללי, מוסיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s