הכלכלה היפנית במשבר והשמאל היפני בצמיחה

הכלכלה היפנית נמצאת במשבר קשה, אחד מהקשים ביותר בעולם. אולם ביפן, שבה הסוגיה הכלכלית היא ללא ספק הסוגיה החשובה ביותר – המשבר מקבל אופי פוליטי ומערער על תפיסות העולם הבסיסיות של היפנים בקשר לכלכלה. תפיסות אלו נוצרו בזמן של צמיחה מדהימה, ופיתוח של דגם כלכלי שזכה לשם "טויוטיזם" (מלשון טויטה, על משקל פורדיזם). אחד מהמרכיבים החשובים בדגם הוא הרעיון של עבודה לכל החיים, ומהצד השני של המטבע – נאמנות לחברה. העובדים מגויסים הישר מהאוניברסיטאות אל החברות ונשארים בהם עד שהם יוצאים לפנסיה (ליתר דיוק, יש חמש שנים בין ההפסקה של העבודה לקבלת דמי הפנסיה. בשנים האלה החברה בדרך-כלל דואגת לתעסוקה כל-שהיא לעובדיה, כמו סדרנים ודברים בסגנון הזה, בלי קשר לעבודה הקודמת שלהם). הוותק נספר על פי השנים בחברה, ואם עברת חברה הוותק יתאפס. לעומת זאת, אם נשארת באותה חברה אבל עברת לתפקיד אחר לגמרי- הוותק לא יתאפס, וההבדל בשכר הוא משמעותי. כך אנשים צעירים יכולים לקחת משכנתא ולהיכנס קצת לחובות, מתוך ידיעה שבעתיד הם ירוויחו יותר כסף ויוכלו לכסות אותם. בשנים קשות, החברה מקצצת בבונוסים ולפעמים גם בשכר, אבל משתדלת שלא לפטר. בשנים טובות החברה נותנת בונוסים גדולים לעובדים, בשווי של כשלוש וחצי משכורות חודשיות. אין ספק שהדגם מועיל יותר למעסיקים מאשר לעובדים, אבל גם לעובדים יש הרבה יתרונות בדגם זה. הבעיה היא שהדגם מבוסס על כלכלה במצב של צמיחה, שבה צריך עוד עובדים ולא פחות עובדים. אבל החברות היפניות הנתונות למיתון קשה ודפלציה שהחלו כבר בתחילת שנות התשעים, בשילוב עם המשבר הכלכלי העולמי, התחילו לפטר עובדים רבים.

            אומנם המשבר החל בשנות התשעים, אבל החברות הצליחו למשוך ולא לפטר עובדים. עם זאת, החברות צמצמו את כמות האנשים המועסקים ונוצרו צורות העסקה חדשות, כמו עבודות זמניות, או עובדים העובדים באותה עבודה בלי לקבל את אותם תנאים סוציאליים ובונוסים. הדבר ערער את הערך החשוב של העבודה ונוצרה תופעה של"フリーター (furītā)"  צעירים העובדים בעבודות חלקיות בכדי שיהיה להם זמן לעסוק בתחביבים שלהם, או סתם מחוסר רצון להתחיל קרירה ולהקים משפחה. בזכות החסכנות של היפנים ושיעור האבטלה הנמוך עדיין מובטלים ועניים נתפסו כעצלנים וחלשים שלא יודעים לדאוג לעצמם. יותר מכך, פיטורים נחשבו לבושה גדולה והובילו לפעמים להתאבדויות של משפחות שלמות .

היום המכה הכלכלית כל-כך גדולה ומקיפה שהחברות לא מוכנות יותר להימנע מפיטורים וגלי הפיטורים הקשים המכים את יפן מערערים עוד יותר את התפיסות הקודמות בקשר לעבודה. היפנים מתחילים להבין שהבעיה נמצאת בשיטה הקפיטליסטית ולא במבוטלים. מכיוון שהשיטה הכלכלית הקודמת לא הייתה בנויה לגלי פיטורים, היא מקשה על המצב עוד יותר – הרבה עובדים גרו בבתים של החברה ומצאו את עצמם בבת אחת בלי עבודה ובלי בית ובלי הוותק שהרוויחו. המכה הקשה גורמת להתעוררות בקרב השמאל היפני, בעיקר של המפלגה הקומוניסטית היפנית, שדווקא הייתה במגמת ירידה לפני המשבר הקפיטליסטי הנוכחי. המפלגה נחשבת למפלגת אופוזיציה אמינה, בניגוד לשתי המפלגות הגדולות שהיו מעורבות בשחיתויות לא פעם ולא פעמים (נשמע מוכר?). כל חודש מצטרפים כ-1000 אנשים בממוצע למפלגה, ומיליונים קוראים את העיתון שלה. חוזים לה עליה בבחירות שיערכו השנה, אולם עוד לא יצא לי לראות נתון מדויק של אחוז העלייה. אני מן הסתם לא באה לטעון שמהפכה קומוניסטית עומדת בפתח, אולם אפשר לקוות שהדבר יעזור להוביל רפורמה של ממש בכלכלה היפנית ותשאיר את השמאל מחוזק גם אחרי שהמשבר יגמר, מתי שזה לא יהיה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה יפן, כלכלה, משבר כלכלי, שמאל. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הכלכלה היפנית במשבר והשמאל היפני בצמיחה

  1. איזה בלוג מדהים יש לכם כאן. תמשיכו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s